מלחימה לרפואה - רפואת הטראומה הסינית - Die da
בשנות ה-80 יצא סרט מפורסם בשם "ילד הקראטה". הסרט הפך להצלחה עולמית ונגע בכולם - מבוגרים וילדים.
כולם רצו ללמוד לעמוד על רגל אחת ולתת בעיטה, להתאמן במטלות בית שונות כדי ללמוד איך להגן מפני אגרוף וכמובן לדבר ישר ולעניין - ממש כמו המורה.
אחת מהסצנות הזכורות, לקראת סוף הסרט, הייתה כאשר הנער - דניאל, עמד מול הקרב האחרון בתחרות אך ספג פציעה חמורה ברגלו עקב מהלך לא חוקי של המועדון המתחרה.
דניאל, שחשב שהקרב אבוד התייעץ עם מורו ובתסכול רב חשב על פרישה.
מורו הושיט ידיו לפנים, שיפשף אותן והניח אותן על רגלו וכך יכל דניאל (דניאל סאן) להמשיך את הקרב ואף לנצח בו.
רפואת הלוחמים
במאמר זה ארחיב על רפואת הלוחמים הסינית הנקראת גם רפואת "איחוי העצמות" (Zheng gu), רפואת ה"קונג פו" (אומנות לחימה סינית מסורתית), או "רפואת המכה והנפילה" (Die Da).
אסביר על שיטת טיפול מסורתית עתיקה זו שהתפתחה בתוך בתי ספר לאומנויות הלחימה ובמנזרים בסין, שיטה בה השתמשו לטיפול בפגיעות גופניות החל משברים ונקעים ועד לפגיעות חיצים וחניתות במלחמות. שיטה שכמעט אינה מוכרת וידועה בארץ ומראה באופן יפה את הקשר בין הניגודים -היין והיאנג הרפואה והלחימה.
את הסצנה המפורסמת מהסרט אני מכיר באופן אישי ובעצם, כמעט כל תלמיד לאומנויות לחימה העוסק בתחום כמה שנים נתקל גם בפן הרפואי.
כשהייתי בן 14 התחלתי להתאמן בקונג פו מסורתי תחת המורה (סיפו) אודי רענן.
הסגנון אותו אני עושה נחשב לקשה מאוד פיזית ובשלבים הראשונים שלו קיימת עבודה אינטנסיבית על חיזוק הגוף והעצמות.
האימונים כוללים חישול והכאה של עצם בעצם לצורך חיזוק שלה ובעוד שהתהליך עובד והעצם אכן מתחזקת בצורה פנומנלית - הוא כואב!
זכורות לי פעמים רבות בהן המורה היה מוציא שמן אלכוהולי מפינה אפלולית בארון ומורח את החומר הריחני על הידיים שלנו. הכאב היה חולף והסימנים הכחולים עברו מהר מהרגיל.
"DIE DA", הוא קרא לכך ושנים לאחר מכן למדתי שהשם מתייחס לרפואת הטראומה.
跌 - DIE - נפילה
打 -DA - מכה
ביחד, נותן הצירוף את המשמעות של אפיק רפואי שהתפתח במקביל לרפואה הסינית המוכרת לנו כיום בארץ.
אפיק שעסק בעיקר בטיפול בפציעות וחבלות - תיקון שברים, נקעים, קרעים, דימומים חמורים ועוד.
היסטוריה ומיתוס - למה בעצם לא דיקור?
התחום העוסק בטיפול בפציעות וכאבים התפתח במפתיע או שלא דווקא במנזר.
עפ“י האגדה, בשנת 500 לספירה הגיע נזיר הודי בשם בודידהרמה (דא-מו בסינית) לסין ע“מ להפיץ את הבודהיזם בה. הנזיר הגיע אל מנזר השאולין (”מנזר היער הצעיר“) במרכז סין והתקבל בברכה ע“י הנזירים אשר עסקו בתרגום כתבים הודים לסינית.
לאחר שראה כי מצבם הנפשי והגופני של הנזירים רעוע מאוד וכי הם טרודים בענייני יום יום - כסף, רכוש ומחלות, החליט לעלות למערה מעל המנזר ולבצע מדיטציה בת 9 שנים. לאחר 9 שנים חזר את המנזר עם ידע חדש. הוא לימד את הנזירים תרגילים ותנועות שונות המחקות תנועות של בעלי חיים ע“מ לשפר את כושרם, גמישותם ובריאותם.
תרגילים אלו שימשו את הנזירים לא רק לפיתוח בריאותם וחיזוק חוסנם הגופני אלא גם כהגנה עצמית ואכן, מנזר השאולין נודע מאז ועד היום כמקור לאומנויות הלחימה הסיניות.
המנזר עמד מול התקפות רבות של שודדים ואף לקח חלק פעיל בלחימה כנגד השלטון ו/או מתנגדיו לאורך ההיסטוריה הסינית.
האימונים במנזר היו קשים מאוד. פציעות היו עניין שבשגרה.
שרירים תפוסים וכואבים, גידים מתוחים, חבלות, פציעות ואף שברים ונקעים היו מנת חלקם של הנזירים אשר תרגלו באופן מפרך יום יום את התורה הגופנית המוכרת לנו כיום כ“קונג פו“.
בנוסף, כאשר לקח המנזר חלק במלחמות השונות או בהגנה על כפרי האזור היו הנזירים נפצעים וזקוקים לריפוי.
אופי הפציעות הצריך פעמים רבות שילוב של אמצעים נוספים. הדיקור, והצמחים פשוט לא הספיקו למצבים מסוג זה.
שבר יש לקבע, פצע יש לחבוש. הכלים הרגילים שאנו מכירים (דיקור, צמחים וכו‘) יעילים מאוד כחלק מהתהליך הטיפולי, בשיפור יכולת ההחלמה ובתמיכה בתהליך האיחוי והשיקום שהגוף מבצע אך הם אינם מתאימים כאן.
כך התפתחה לה במקביל גם שיטת ריפוי ממוקדת אשר מטרתה הייתה שיקום מהיר ומלא של אזור הפציעה, שמירה על זרימת דם תקינה בו והשבת המצב לקדמותו.
שבר בלי גבס
אז איך מתבצע בעצם הטיפול עפ"י רפואת הרטאומה הסינית?
שני עקרונות חשובים במיוחד ברפואת הDIE DA הם:
1) שמירה על זרימה ערוצית תקינה - כלי הדם, המרידיאנים, תנועת הלימפה, הכל נחשב ל"זרימה ערוצית" וחשוב מאוד לשמור על תנועה תקינה בערוצים אלו ע"מ לשפר את התיקון ולמנוע היתקעות וחסימה.
2) טיפול דינאמי המותאם לכל שלב.
בטיפול בשבר למשל, לא היו משתמשים בגבס או בכיסוי מוחלט של האיזור הפגוע.
חישבו על עצמכם. שברתם פעם יד או רגל? האזור מגובס לכמה שבועות, מקובע ללא תנועה, השרירים לא זזים ומתנוונים. לאחר הורדת הגבס ניתן לראות שינוי בצבע העור אפילו, נפיחות, בצקתיות.
בטיפול עפ"י רפואת הטראומה הסינית (המוכרת גם כרפואת איחוי העצמות) העצם תקובע אמנם כדי למנוע תנועה לא תקינה שלה אך לרוב הרקמה תהיה חשופה. האמה או הרגל - החלק שנשבר, יהיו חשופים כדי שיהיה אפשר לעבוד עליהם באמצעות כלי הטיפול.
דיקור יתבצע באיזורים הפגועים, מריחה של משחות, חבישות של צמחי מרפא, עיסוי עדין.
מעבר לכך, בכל שלב יתבצעו טיפולים אחרים. כפי שראינו במאמר על הקרח, בשלב הראשון יתבצעו חבישות עם צמחי מרפא מקררים ע"מ למתן את הדלקת, לשכך את הכאב אך לשמור על זרימת דם תקינה אל האיזור. לאחר מכן יוחלפו התחבושות הללו בחבישות צמחים מניעים, חמים. מוקסה תבוצע על האיזור הפגוע, טווינא ועוד.
לאחר הסרת הקיבוע, האיזור חם, השרירים אינם מנוונים וזרימת הדם תקינה. בשלב זה מתקיים גם שלב שיקומי במטרה להחזיר את התפקוד המלא ולשקם לחלוטין את המצב כדי למנוע פגיעות חוזרות.
הטיפול החיצוני בעצם מאפשר רזולוציה טיפולית גבוהה יותר בה אנו מתייחסים לחבלה ולאופייה בצורה מידית, מקבעים / חובשים / מושחים את האזור הפגוע, משמרים את זרימת הדם לצד הפחתת הכאבים, משמרים את טווח התנועה לצד מנוחה והקלה על האזור, מפחיתים הידבקויות והצטלקות אשר קורית במצבים אלו ומשפרים את התקשורת הגופנית ויכולת ההזנה של האזור באמצעות כלים נוספים כגון דיקור, צמחים, כוסות רוח וכו‘.
לקריאה נוספת, אני ממליץ על המאמרים - "קרח זה למתים" - על רפואת הטראומה הסינית והשימוש בקרח, מהו כאב ברפואה הסינית, פלסטרים, משחות וטינקטורות נפוצות לטיפול בכאב ברפואת הטראומה הסינית, הטיפול בנקע בקרסול ו.. את מי שמעניין - הסיפור שלי ברפואת הטראומה הסינית ובאומנויות הלחימה.
Comments