על בחירה, אחריות וכוח - מעקרונות ה"אדם החזק"

בסרט לב אמיץ, עם מל גיבסון (לפני שהתחיל לא לאהוב אותנו) על הגיבור הסקוטי ווילאם וולאס, יש ציטוט

Source: “lego braveheart” by Matt Robinson – Under Creative Commons license

אחד חשוב שאני לוקח איתי גם לטיפול וגם לאימונים.

בסצנה בה הגיבור מתייעץ עם ה"מטבחון" שלו בנוגע לחבירה שלהם אל בני האצולה כדי להשיג צבא חזק ולנצח את האנגלים נאמר לו שאין סיכוי שהאצילים לא יעזרו לו, הם קטנוניים ופחדנים ולא יצאו למלחמה מאוחדים.

וויליאם וולאס אומר בתגובה: "אנחנו לא יכולים לעשות את זה לבד. אנחנו חייבים לנסות. להצטרף אל האצילים זו התקווה היחידה שלנו. אתה יודע מה יקרה אם לא ניקח את הסיכוי הזה?" "מה?" אמר לו עוזרו. "כלום". השיב וולאס.

לפעמים אנחנו כבר עייפים.

עשינו, השקענו, נפלנו וקמנו, הגענו לנקודה מסוימת.

היא אמנם לא 100% מבחינתנו אבל היא שלנו, היא איכשהו נוחה לנו.

למדנו לחיות איתה.

מנגד תמיד קיימת התחושה של - אנחנו עוד לא שם. צריך לתת עוד, צריך לדחוף עוד.

זה מתסכל, זה מייאש וזה יכול לגרום לנו פשוט לעצור.

להגיד, בשביל מה אני צריך את זה או "עזבו אותי בשקט".

הדבר המפתיע אולי שיש לי להגיד על זה הוא ש – זה בסדר גמור!

זה בסדר גמור לעצור, זה בסדר גמור שיעזבו אותי בשקט. זה בסדר גמור!

תמיד מדברים איתנו על בעיות. על כמה ואיך צריך לשפר. על איזשהו מודל שאנחנו חייבים להיות בו גם מול הסביבה וגם מול עצמנו.

אבל מה אם הכתף כואבת לי ואני מסתדר איתה? מה אם אין לי זמן או כוח לטיפול עכשיו?

מה אם אני רוצה להיות מצטיין במתמטיקה אבל אין לי את הרצון להשקיע מעבר למה שאני משקיע? מה אם לרוץ 2 ק"מ מספיק לי כרגע?

זה בסדר גמור! חשוב לזכור – בכל שלב ובכל מצב, הבחירה היא תמיד בידיים שלנו.

הבחירה היא שלנו, אבל גם האחריות.

אנחנו במצב מסוים – גופני, נפשי, זוגי, חברתי – כי בחרנו בכך. בין אם במודע ובין אם לא, עשינו בחירות שהובילו אותנו למצב זה.

בחרנו בכך והאחריות על המצב הזה היא שלנו.

הבחירה היא שלנו, האחריות שלנו גם כן, אבל גם הכוח לשנות. גם הוא שלנו.

באם נרצה בכך, יש לנו כוח לשנות כל מצב.

האדם הוא יצור חזק. אין דבר שיכול לעצור אותו אם הוא באמת רוצה משהו.

אנשים בעלי נכויות כאלו ואחרות שמסיימים מרתון. אחרים עם קשיי למידה שמסיימים תארים מתקדמים. חולים במחלות קשות שמחלימים ויוצאים לגמרי מהמצב. מחוסרי הכרה בקומה שהתעוררו פתאום.

ניסים קורים כל יום והם הרבה יותר "אנחנו" מאשר מעשה כוח עליון.

הכוח שיש לנו לשנות את מצבנו הוא עצום.

ההתנגדות לכך קשה מאוד גם היא.

אין זמן, הגיל כבר מתקדם, המצב הבריאותי לא משהו, המשכנתא לא מאפשרת. יש תמיד סיבות ללמה לא. יש תמיד מעצורים.

לפעמים המעצורים, המחסומים כל כך קשים שנראה שאי אפשר לעבור דרכם. אולי היה עדיף לוותר על הנסיון מלכתחילה.

אם ננסה אולי נצליח, וזה יהיה כל כך נהדר אבל מי אמר שזה יקרה.

הצלחה לא מובטחת. מה כן בטוח? מה שבטוח יקרה הוא שיהיה לנו קשה, נתאכזב, נילחם, יכאב לנו. אולי יותר ממה שציפינו, אולי פחות, אבל זה ללא ספק יהיה המצב.

זה לא קל להחליט להילחם, זה לא קל להחליט להמשיך קדימה למרות הקושי. זה לא קל כשלא יודעים מהם סיכויי ההצלחה.

זה לא קל במיוחד כאשר כבר עשינו חלק נכבד מהדרך ואנחנו במקום בו אפשר להישאר. גם אם זה לא אידיאלי, אפשר להיות בו.

אז חישבו לרגע על קושי מסויים שיש לכם בחיים, משהו שמגביל אתכם.

זה יכול להיות הגב שלא מציק מספיק כדי ללכת לבדיקה וטיפול אבל בהחלט נמצא שם כל הזמן. זו יכולה להיות הברך, שמאפשרת לנו לרדת מדרגות וללכת אבל רק עם ברכיה. זה יכול להיות הכושר שמאפשר לי לרדת ולעלות במדרגות אבל עם התנשפות. זו יכולה להיות העבודה שנותנת בדיוק את מה שצריך כדי להתקיים אבל לא מעבר. זה יכול להיות כל דבר אחר..