על טעם וריח אין להתווכח, אבל על טמפרטורה? כיצד מוגדרים צמחי המרפא ברפואה הסינית המסורתית
מה הופך צמחי מרפא לצמחי מרפא סיניים?
הרי שן הארי בו נעשה שימוש ברפואה הסינית גדל גם בארץ ויכול להימצא בגינה או בחורשה. עץ התות, האורן, גלעין השזיף או הצנובר נמצאים בהישג יד ונחשבים חלקם לארצישראליים לגמרי.
מה אם כן מגדיר את צמחי המרפא הסיניים?
האם מדובר בזנים שונים של אותו צמח שגדלים בסין ולא בארץ?
התשובה הפשוטה היא כן - יש עשרות, מאות ואלפי זנים לכל צמח. חיטה שגדלה בארץ אינה חיטה שגדלה בסין ולהפך.
עם זאת, ישנם זנים זהים שבשימוש כאן ושם ולכן, לא כאן התשובה המלאה.
מי המציא את התה?
הספר "קלאסיקת הצמחים של שן-נונג" נחשב לספר הראשון בעולם העוסק בהגדרת ופירוט צמחי מרפא סינים.
שן נונג היה קיסר קדום ומיתולוגי (ספק אם אכן היה קיים במציאות) אשר נחשב לאבי הרפואה הצמחית ובנוסף, תואר חשוב לא פחות - ממציא התה.
כן כן, אותו קיסר קדום ישב יום אחד על המרפסת וצפה בנוף כאשר משב רוח הפיל כמה עלים מהשיח הסמוך אל תוך כוס המים הרותחת שלו. הריח הנעים שעלה באוויר גרם לו לטעום מיד את המים וכאשר נוכח כי טעמם מצויין הכריז בגאווה על התה. השיח אגב הינו ה-Camellia sinensis - התה הירוק הסיני.
הספר אמנם לא מפרט את כל 5000 החומרים שבשימוש ומסתפק ב 365 צמחים (כמספר ימות השנה) אך חשיבותו הרבה היא בכך שהוא מצליח למצוא מודל הגדרה מעניין ופשוט המתייחס לתכונותיו של הצמח כפי שהיה ניתן לבדוק ולמדוד לפני כמה אלפי שנים.
חומרים פעילים אל מול תכונות טבעיות
מה הופך את הצמחים לסינים? המודל על פיו הם מוגדרים.
בשונה מההגדרה המערבית המודרנית המסבירה תפקוד ואופן שימוש של צמח מרפא עפ"י רכיבים פעילים הקיימים בו, כאלו שניתן למצוא לעיתים גם בתרופות, ההגדרה הסינית שונה בהרבה ו"טבעית" יותר.
בעוד שצמח כמו שן ארי יכול להיות מוגדר כצמח אנטיביוטי עפ"י ההגדרה המודרנית המערבית כיוון שנמצאים בו רכיבים הפוגעים בחיידקים שונים באופן דומה לאנטיביוטיקה המוכרת לנו (אשר מקורה כמובן צמחי גם כן - בפטרייה עם רכיבים שכאלו), אותו צמח מוגדר ברפואה הסינית בצורה שונה לחלוטין ועפ"י מספר מאפיינים.
טעם
חריף, מתוק, מלוח, מר, חמוץ.
התפקוד של כל צמח נקבע עפ"י טעמו כאשר לכל טעם יש אפקט אחר על גוף האדם עפ"י המודל הרפואי הסיני.
הטעם החריף - מייזע ומפזר. יעיל למצבי התקררות למשל כאשר רוצים לשחרר את השרירים וליבש את האף.
הטעם המתוק - מחזק. יעיל בחולשה של מערכות מסוימות.
הטעם המר - מנקז מטה ומרוקן. יעיל לעצירויות ולאקנה.
הטעם החמוץ - סופח ומכווץ. יעיל להזעות מרובות, יציאות ושתן.
הטעם המלוח - מרכך התגבשויות ומייבש. יעיל להצטברויות שונות בגוף.
כאשר אנו יודעים כיצד מוגדר הצמח ומה טעמו, ניתן להסיק לגבי תפקודו ולהשתמש בו במחלה מסוימת המוגדרת עפ"י המודל ומבטאת תסמינים מסוימים.
זו כמובן הגדרה בסיסית ביותר של כל מצב, בפועל נעשה שילוב של צמחי מרפא בתוך מרקחת (פורמולה) בה הטעמים משתלבים והתכונות השונות של כל צמח משפיעות בסינרגיה עם שאר הצמחים.
טבע (טמפרטורה)
התפקוד של כל צמחי נקבע עפ"י הטמפרטורה הטבעית שלו.
ישנם צמחים "חמים" יש "קרים" ויש דרגות ביניים - חמימים וקרירים.
הטמפרטורה נקבעת על פי השפעת הצמח על גוף האדם ועל המחלות השונות.
הטמפרטורה יכולה להשתנות בצורות הכנה שונות של הצמח.
כך למשל שורש הרימניה (rehmannia או di huang בסינית) הינו קר כאשר הוא טרי אך חמים כאשר הוא מבושל עם יין.
למרות שמדובר באותו הצמח תפקודיו שונים מאוד והשימוש בו ייעשה בצורה שונה לחלוטין בפורמולות השונות. הטרי למשל, כצמח קר, מתאים יותר למחלות בהן יש אלמנט חם בגוף אשר יש צורך לסלק ולפזר.
המודיפיקציה החמימה יותר של השורש הינה בעלת אלמנט חיזוק יעיל ולכן ייעשה בה שימוש במחלות בהן יש חוסר חזק בגוף.
קחו לדוגמא שני צמחי מרפא - מנטה וקינמון. את שניהם ניתן לשתות בתוך תה רותח אבל המנטה נחשבת למקררת ברפואה הסינית בעוד הקינמון נחשב למחמם. ניתן אינטואיטיבית להבין מדוע זה מוגדר כך. כאשר אנו שותים מנטה אנו מרגישים קרירות מסויימת ובקינמון הגוף מתחמם מיד. עפ"י דוגמא פשוטה זו ניתן להבין שכל צמח וחומר שבשימוש ברפואת הצמחים הסינית מוגדר בין היתר על פי הטמפרטורה שלו.
השימוש בצמחים עפ"י הטמפרטורה שלהם נעשה באופן הפוך לביטויים הגופניים.
במצבים בהם הגוף מבטא חום - עיניים אדומות, פצעים בגוף, עור אדום ופנים סמוקות, הזעות חזקות, נדודי שינה, עצירויות ועוד, נבחר בצמחים קרירים וקרים עפ"י חומרת המחלה ובהתאמה למצב.
במחלות בהן יש קור בגוף - חיוורון, רתיעה מקור, שילשולים, כבדות וחולשה ועוד נעשה שימוש בצמחים חמימים וחמים.
חום יטפל בקור, קור יטפל בחום.
קישור לאיברים ו"כיוון"
כל צמח במטריה מדיקה (אוסף הגדרות הצמחים) הסינית שייך למערכת מסוימת או מספר מערכות.
מערכות אלו נקראות בשם "איבר" אך בפועל כל איבר שכזה מכיל רשימה ארוכה של ביטויים ותפקודים בכל מיני אזורים בגוף.
"איבר" הכליות למשל מתייחס ברפואה הסינית אל הגב התחתון, עצמות הגוף, ברכיים וקרסוליים, אוזניים וחוש השמיעה, שיער הראש, מוח, פתחים תחתונים, אברי המין ומערכת הרבייה, מצבים רגשיים המקושרים לפחד ועוד.
אנו רואים אפוא כי למרות השם הדומה - כליות, ההתייחסות היא פחות לאיבר ויותר למערכת שלמה של ביטויים בחלקים שונים.
בכל צמח יש פירוט של ה"איברים" אליהם הוא נכנס ועליהם הוא משפיע.
צמחים המשפיעים על הכליות הסיניות אם כך ישפיעו על בעיות גב תחתון, בירכיים, יסייעו בשמיעה ויתמכו בשיער הראש, יחזקו את השליטה בפתחים התחתונים ואת מערכת המין וכו'.
השימוש בצמחים עפ"י הגדרה זו פשוט יחסית ומאפשר התאמה של הצמח עפ"י המערכת עליה הוא משפיע.
קריטריון הגדרתי זה הינו הדומה ביותר להגדרה המערבית של צמחי המרפא - צמחים שעוזרים לעיכול, צמחים שמפחיתים שומן בכבד, צמחים שמרגיעים וכו'.
בנוסף, קיימת הגדרת כיוון בצמחים מסויימים ברפואה הסינית.
צמחים מעלים וצמחים מורידים, צמחים מפזרים וכו'.
במצבי צניחה (שילשולים למשל) נשתמש בצמחים מעלים.
במצבי עלייה מוגזמת מעלה (מיגרנות למשל) נעזר בצמחים מורידים.
הגדרת הצמחים הסינית הקדומה שונה מאוד מרפואות צמחים עממיות אחרות.
היא מאפשרת התאמה מדויקת של צמחי מרפא במרקחת וביצוע רקיחה אישית לכל מטופל עפ"י מצבו ועפ"י בעיותיו.
האפשרות לבצע חיתוכים בתכונות הצמחים לצורך התאמה מדוייקת הופך את השימוש בצמחי המרפא למקצוע מרתק ומדויק מעין כמוהו.
כך למשל, במצב בו אדם סובל מחולשה נרצה לבחור בצמח מתוק בעל אופי מחזק אך אם החולשה מלווה בחום נבחר בצמח מתוק בעל טמפרטורה קרירה לעומת מצב בו החולשה מלווה בקור אז נרצה צמח מתוק וחמים.
אם חולשה זו קיימת בקיבה נבחר צמח מתוק וחמים/קריר שמשפיע על הקיבה ואם החולשה מתבטאת דווקא בכליות נבחר בצמח שכזה הנכנס לכליות.
רוצים לקרוא עוד על צמחי המרפא - בקרוב מאמר נוסף ובנתיים היכנסו למאמר הזה
Comments