חשיבותה של התנועה המתמדת
אדם קם לו פתאום באמצע החיים, בוחן את גופו ותוהה -
"למה אני כבר לא מצליח לעמוד על הראש? ולמה כואב לי כשאני מרים את היד עד למעלה? איך הצלחתי ללכת פעם את כל השביל והיום אני מתעייף במחציתו?
מתי כל זה קרה? מתי נחלשתי? התנוונתי? מתי זה קרה?"
לפני שנענה על השאלות, אציג שאלה נוספת – כשאתם שמים נעליים כל בוקר, איזו נעל את/ה נועל/ת ראשונה? ימין או שמאל?
התנועה המתמדת
הגוף שלנו וגם הנפש, נמצאים כל הזמן בפעילות.
גם כשאנחנו לא זזים ולא עושים כלום, המערכת עסוקה ביצירת דרכים חדשות לבצע את הפעולות השונות (לרבות ה"כלום") ולזנוח דרכים ישנות.
אם אני יושב במשך 8 שעות ביום המחשב, המערכת תדאג לייצר מערך שרירי שתומך בפעילות הזו.
שרירים מסוימים יתקצרו ויתחזקו ואחרים, יתנוונו ויתארכו.
אם אעשה זאת לאורך זמן, הגוף יבנה מערך נוסף של תמיכה בפעילות הזו בה כל האופן שבו הגוף מוחזק משתנה.
רקמות החיבור תיווצרנה במסלולים שיתמכו בשרירים, רקמות שומן יתפתחו במקומות בהן מופעל עומס סטטי לאורך זמן וכו'.
כך בונה הגוף את עצמו כל העת ע"מ לעמוד במשימות אליהן הוא נדרש ומשתנה בהתאם לדרישה זו.
גוף של אצן בנוי אחרת מגופו של מרים משקולות.
גוף של אדם שיושב שעות רבות על הספה ורואה טלוויזיה בנוי אחרת מגופה של רקדנית או שחיינית.
הגוף בונה תמיכות ופיגומים אשר יאפשרו את הדרישה לאורך זמן גם על חשבון כיווני תנועה אחרים כאומר "אה, זה מה שאת צריכה ממני? בסדר גמור – הנה המבנה החדש שלך, הוא מותאם לכך ולא לדברים אחרים".
לכן כל כך קשה לנו לשנות את עצמנו.
להתחיל פעילות גופנית אם איננו רגילים לכך, לבצע פעילות שונה מכפי שאנו מכירים.
מעבר לקושי המנטלי, פיזית – אנו קורעים בעצם צורה אחת שהגוף יצר ע"מ שייצור אחת אחרת עבורנו.
אז איזו נעל אתם נועלים קודם? ימין או שמאל? אם לא שמתם לב, התחילו! תגלו שבאופן ברור אתם פועלים כאן לפי הרגל אוטומטי.
חלק מתחילים בימין, חלק בשמאל אבל כמעט אף אחד לא מגוון – פעם בימין ופעם בשמאל.
גופך התרגל, לאורך שנים של ביצוע אותה הפעולה, להתחיל מצד אחד ולעבור אל השני.
מה זה משנה לו אתם שואלים? מה ההבדל?
נסו לנעול הפוך את הנעליים ותבינו.
אפילו עצם הישיבה המשוכלת, רגל על רגל, כדי לנעול את הנעליים משתנה ברגע שנעל אחת כבר נעולה.
אני מתחיל ונועל את נעל ימין כאשר רגל שמאל על הרצפה וימין עליה, על הירך.
אני ממשיך ונועל את נעל שמאל כאשר רגל ימין, כבר עם נעל, על הרצפה וגבוהה בעצם בכמה ס"מ.
רגל שמאל שמשוכלת על הירך הימנית גבוהה כתוצאה מכך.
מפרק ירך שמאל נמתח יותר מאשר בימין ולכן העומס שהוא מפעיל על הגב התחתון שונה מאשר בימין.
לאורך זמן, עוד פעם ועוד פעם, שנים על גבי שנים של פעולה יומיומית, והגוף משתנה.
נקודת המוצא שלו היא שצד שמאל שונה מימין ועכשיו – לנעול את הנעליים בסדר שונה – זו פעולה מוזרה ו"לא טבעית".
חישבו על גוף שכזה, בו צד אחד "גבוה" יותר מהשני. בו אזור אחד ארוך יותר, מגיב אחרת.
חישבו על גוף שכזה בפעילות ספורטיבית כמו ריצה בה זעזועים נספגים בשני הצדדים ועולים מעלה דרך הרגליים.
חישבו על גוף שכזה בלימודים או בישיבה ארוכה, כאשר עולה כל הזמן הצורך לשים רגל על רגל ולשבת ברגליים מוצלבות.
תנועה – כל הזמן, בכל הכיוונים.
"מים זורמים לא מתעפשים, ציר הדלת אינו תופס תולעים."
משפט זה לקוח מספר סיני משנת 239 לפנה"ס והוא מדגיש את חשיבותה של התנועה המתמדת.
התנועה היא מגינתנו החזקה מפני הניוון שבסטטיות.
אם תרימו בכל יום את ידכם על למעלה, אין סיבה שתקומו בוקר אחד ותתהו מדוע אתם כבר לא מסוגלים לכך. זה הרי לא קורה פתאום, למעט במצבי פציעה וגם בהם יש לשמור על תנועה נאותה.
אם תצעדו בכל יום לא תקומו בוקר אחד ולא תבינו מדוע אינכם מצליחים לעלות מדרגות מבלי להתנשף.
ואם אתם כבר שם? אם היד לא עולה עד הסוף והנשימה נגמרת באמצע הדרך? כנראה שגופכם התרגל ובנה את עצמו לאורח חיים מסוים בו הוא לא נדרש לפעילויות אלה.
החדשות הטובות הן שזה בר שינוי! כאמור, הגוף מחפש כל העת דרכים חדשות לבצע את הדרישות והמטלות שלו בצורה נוחה יותר. אם הדרישה תשתנה, הגוף ישתנה.
זה אמנם תהליך, זה לוקח זמן, אפילו הרבה זמן. במקרים מסויימים נצטרך להיעזר בגורם חיצוני – טיפול כזה או אחר ע"מ להתגבר על מכשול סטטי ועיקש יותר שנוצר.
יחד עם זאת, עם קצת מאמץ ועבודה, עם הגדרה מחודשת של דרישות ומשימות, נוכל לעצב את עצמנו מחדש בכדי לעמוד בהן גם כן.
היתרון שבאומנויות הלחימה והצ'י קונג
כמורה לאמנויות לחימה סיניות וכתלמיד של התחום כבר מעל ל-20 שנים אני אומר פעמים רבות שאומנויות הלחימה משאירות אותנו ילדים.
הסיבה העיקרית לכך היא העושר התנועתי שקיים בהן ומשתווה רק לתנועות של ילד.
באומנויות הלחימה הסיניות נוכל בהחלט לראות אדם מבוגר, גם כזה בן 50 - 60 - 70 ואפילו יותר, אשר קופץ, נופל, מתגלגל, עומד, יושב.
נותן בעיטה ופוגע במשהו, סופג כוח שמופנה כלפיו בתרגיל.
בצ'י קונג, החלק הבריאותי המשלים של אמנויות הלחימה, נוכל לראות את הנשימה, את הכוונה והמודעות לתנועה, נוכל לראות את הריכוז והמיקוד בכל חלק של הגוף בכדי להפטר מהרגלי תנועה רעים ולאמץ הרגלים טובים ויעילים.
התרגול הרפיטטיבי עליו ניתן דגש באומנויות הלחימה הסיניות מקיים הלכה למעשה את המשפט - מים זורמים אינם מתעפשים.
עלינו לנוע באינסוף כיוונים, לפתוח ולפרוץ דרכי תנועה חדשות ולשפר את הקיימות.
רק כך נוכל להלחם בניוון, להישאר ילדים ולמנוע פגיעות.
Bình luận